פסק דין

בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984

העובדות:

1.המדובר בתביעה כספית, שהוגשה בסדר דין מהיר, בסך 23,890 ₪.

2.לפי התביעה, בין התובעת לנתבעת התקיימו יחסי מסחר, במהלכם רכשה הנתבעת מהתובעת כלי עבודה.

3.בתקופה הרלוונטית לתביעה - ינואר עד יוני 2005 - רכשה הנתבעת מהתובעת כלים כמפורט בחשבוניות, שצורפו כנספח א' לתביעה.

4.הנתבעת שילמה לתובעת בשיקים, כמפורט בנספח ב' לתביעה, אולם השיקים חוללו מחמת הוראות ביטול ואין כיסוי מספיק.

5.אליבא התובעת, הנתבעים 1 ו-2 בעלי המניות בנתבעת חתמו על כתב ערבות, נספח ד' לתביעה, להבטיח בערבותם את התחייבות הנתבעת כלפי התובעת.

המחלוקות:

הדיון נסב סביב המחלוקות העיקריות הבאות:

1.האם כלי העבודה המפורטים בנספח א' סופקו לנתבעת?

2.האם החתימות על כתב הערבות מזויפות?

הנתבעת טענה שלא קיבלה את כלי העבודה נשוא התביעה והחתימות ע"ג החשבוניות אינן מוכרות לה. השיקים נספח ב' נמסרו לתובעת לפני שהנתבעת בדקה את החשבוניות.

הנתבעים טענו כי לא חתמו על כתב הערבות והחתימות הנחזות כחתימותיהם – זויפו.

הראיות:

1.ראיות התביעה:

א.סימו אפנג'ר, מנהל הסוכנים בתובעת (להלן: " אפנג'ר"), העיד כי התובעת סיפקה לנתבעת את כלי העבודה נשוא התביעה ונציגי הנתבעת אישרו את קבלת הסחורה בהתאם להזמנות הנתבעת ולשביעות רצונה.

לפי עדותו, בתאריך 15.03.2005 נערך הסדר לפריסת חוב הנתבעת כלפי התובעת. חוב זה כלל: חוב גין שני שיקים קודמים שחוללו, וכן יתרת חוב כפי שהיתה רשומה בכרטסת, ובסך הכל 44,550 ₪. החוב שולם ב-10 שיקים ע"ס 4450 ₪ כל אחד, מהם נפרעו חמישה בלבד.

אפנג'ר מעיד שכתב הערבות נחתם בפני הסוכן דוד ממן ביום 07.01.2004.

ב.דוד ממן, ששימש בעבר סוכן מכירות של התובעת (להלן: "ממן"), העיד כי במהלך ההתקשרות עם הנתבעת, הגיעו למשרדי התובעת הנתבעים 2 ו-3 על מנת לחתום על כתב ערבות אישית להבטחת התשלומים ע"י הנתבעת.

בתצהירו מיום 12.10.2008, העיד:

"אדגיש כי כתב הערבות ניתן לי אישית במשרדי מידי הנתבעים 2 ו-3, כאשר הינו חתום על ידם". (הדגש שלי - י.א.ב.)

ממן תיקן את גרסתו בדבר מקום חתימת הנתבעים 2 ו-3 על כתב הערבות. בתצהירו מיום 25.01.2008 (צ"ל 2009 – י.א.ב) ציין:

"הנני להצהיר, כי במהלך ההתקשרות עם הנתבעת, וביום 07.01.2004, הגעתי למשרדי הנתבעת, שם פגשתי את הנתבעים 2 ו- 3... בכדי להחתימם על ערבות אישית.

אדגיש, כי כתב הערבות נחתם ע"י הנתבעים 2 ו-3 בפני ונמסר לי אישית במשרד הנתבעת 1 ע"י הנתבעים 2 ו-3". (הדגשים במקור - י.א.ב).

ממן נחקר בחקירה שכנגד בדבר תיקון גרסתו.

לטענתו, נודע לו שטעה כשאמר שהערבות נחתמה במשרדי התובעת, אך באותו רגע (חתימת התצהיר הראשון) לא שם לבו לכך. מחקירתו התברר כי ב"כ התובעת אמר לו שהאמור בתצהיר אינו נכון ולכן יוגש תצהיר חדש.

בשלב מאוחר של עדותו, שוב תיקן את גרסתו, וציין כי הוא שהסב את תשומת לב ב"כ התובעת, לטעות בתצהיר. לטענת ממן התיקון נעשה בו ביום, בשיחה טלפונית לב"כ התובעת.

למרות זאת, חתם על התצהיר השני "אחרי תקופה מסויימת".

כאן המקום להעיר שתצהירו השני של ממן נמסר לחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית של הנתבעים.

ג.ערן רגב, הועסק בתקופה הרלוונטית ע"י התובעת כנהג (להלן: "רגב").

הלה העיד שנהג לבצע משלוחי טובין ללקוחות ולהחתימם על החשבוניות, כאות לקבלת הסחורה.

כן העיד שביצע את המשלוחים של הטובין נשוא התביעה, סיפקם לנתבעים במקום עסקם, והחתימות על החשבוניות הן חתימות נציגי הנתבעים שקיבלו את הסחורה ממנו.

רגב נחקר בחקירה שכנגד. מתוך עדותו עלה שברוב המקרים לקוחות קיבלו סחורה ללא בדיקה. חלקם ביקש שיחתום כי האספקה בוצעה ללא בדיקה והוסיפו אף את חתימתם. חלק מן הלקוחות דרשו לבדוק אם הסחורה ובמקרים אלה נשאר במקום על מנת שהבדיקה תתבצע. רגב לא הצליח לאבחן מעיון בחשבוניות נשוא התביעה את זהות הנהג שביצע את האספקה מתוך 3-4 נהגי התובעת.

יחד עם זאת, זיהה את חתימתו בחשבוניות: 70576 ו-69431.

ד.עזריאל ז'ולטי מנהל התובעת (להלן:"ז'ולטי"), הוסיף בתצהירו כי הנתבעים 2 ו-3 מעולם לא התכחשו לחובם לפי כתב הערבות, ואף ניהלו עמו מו"מ לסלוק חוב הנתבעת, לרבות הצעה לשלם 50% ממנו, כשברקע המו"מ - כתב ערבותם האישית.

כן הוסיף שהנתבעים מעולם לא העלו בפניו טענה בעניין הטובין שסופקו.

ה.יש לציין ולהדגיש שהתובעת לא הגישה כראיה מטעמה את כתב הערבות המקורי. בדיון מיום 29.06.2008, הצהירה ב"כ התובעת שכתב הערבות המקורי אינו מצוי ברשות התובעת.

יש לציין עוד שהתובעת לא צרפה לראיותיה את השיק ע"ס 18,075 ₪ שלטענתה חולל מחמת אי כיסוי מספיק.

ראיות הנתבעים:

1.הנתבע 2 הצהיר שהחתימה ע"ג כתב הערבות, נספח א' לתביעה, איננה חתימתו והיא מזוייפת. כן הצהיר שלמיטב ידיעתו אף חתימת הנתבע 1 אינה מופיעה בכתב הערבות.

עוד הצהיר הנתבע 2 שלא ביקר במשרדי התובעת, אלא לאחר פרוץ הסכסוך נשוא התביעה. לכן הכחיש את הטענה שכתב הערבות נחתם כביכול במשרדי התובעת.

אשר לחוב נשוא התביעה טען שהתובעת חייבה את הנתבעת במחירים גבוהים מאלה שסוכמו. בנוסף, חלק מהסחורה לא סופק, או סופק ללא אישור וחלק אחר היה פגום.

בסעיף 15 לתצהירו פירט אילו טובין סופקו ללא בדיקה, אילו סופקו מבלי שנציג הנתבע חתם על החשבונית, ואילו טובין סופקו לכאורה לעובד בשם "גיל" שלא עבד בנתבעת.

לטענתו כשדברים אלה התגלו לנתבעת הותרה לבטל את השיקים נשוא התביעה.

2.הנתבע 3 הצטרף בתצהירו לדברי הנתבע 2.

3.הנתבעים צרפו לראיותיהם חוו"ד מומחה, שנתן הגרפולוג זמיר סיון, לפי בדיקה שערך ביום 01.12.2008. המומחה ציין בחוות דעתו, שקיבל לבדיקה מסמך מצולם מיום 07.01.2004 (להלן: "המסמך") וכן דוגמאות חתימה שונות מאומתות, של הנתבעים 2 ו-3 (להלן: "דוגמאות החתימה").

המומחה ציין שאי קבלת מסמך המקור, מנעה ממנו לבצע בדיקת לחץ כתב ושטף דיו, אך לפי ממצאיו - קיים חשד סביר מאוד שהחתימות במסמך אינן של הנתבעים 2 ו-3.

את מסקנתו הנ"ל מבסס המומחה על הסימנים הבאים:

א.אי התאמה בתכונות הכתיבה בין החתימות במסמך לדוגמאות

החתימה.

ב.זויות החיתום של החתימות במסמך אינן זהות לזוויות החיתום של דוגמאות החתימה.

ג.קיים "קו למעלה" בחתימות המופיעות בבמסמך, שאינו קיים בדוגמאות החתימה.

ד.האות "ש" נכתבת באופן שונה בחתימה במסמך לעומת דוגמת החתימה של הנתבע 2.

ה.החתימה במסמך אינה מכילה את תכונת הלולאתיות האופיינית לחתימות הנתבע 2 בדוגמאות חתימתו.

ו.קו התחלת החתימה בחתימת הנתבע 3 אינו מצוי בחתימה במסמך.

ז.קיום סימנים רבים לכך ששתי החתימות במסמך נחתמו ע"י אותו אדם.

בחקירתו הנגדית אישר המומחה שקיים הבדל בין בדיקת מסמכי מקור לבדיקת מסמך מצולם. המומחה נשאל בהקשר לכך, בעניין אי קבלת דוגמאות כתבי יד מהנתבעים 2 ו-3 והשיב שמחמת אי בדיקת מסמך המקור אין חשיבות לקבלת כתב-יד לבדיקה להבדיל מחתימות.

כאן המקום לציין שבכתב הערבות נספח ד' מופיעים שמותיהם של הנתבעים 2 ו-3 בכתיבה מלאה ואילו המומחה קיבל מהם דוגמאות חתימה (שרבוט) בלבד.

עוד עלה בחקירת המומחה, שערך בדיקות לאפשרות לזיוף עצמי. אך משלא מצא עדות לכך, לא ציין הדבר בחוות דעתו.

בחינת הראיות:

את הראיות שהוצגו כאמור לעיל אבחן לפי שתי השאלות העיקריות שבמחלוקת:

1.לפי התובעת חוב הנתבעת, ליום הגשת התביעה בערכי קרן, הוא 21,649 ₪, לרבות חוב בגין עמלות החזר שיקים.

בכתב התביעה לא נערך תחשיב של החוב.

עיון בכרטסת החשבונות שצורפה כנספח ג' לתביעה מעלה שיתרת חוב זו איננה עולה מהכרטסת. סכימת החיובים, לפי החשבוניות שצורפו לתביעה כנספח א' (10 חשבוניות) היא 22,815 (לא כולל מע"מ).

סיכום סכומי השיקים, שצורפו כנספח ב' לתביעה, עולה כדי - 45,470 ₪.

2.הניסיון להבין כיצד הגיעה התובעת לסכום התביעה המצוין בכתב התביעה, מעלה חרס.

ז'ולטי העיד בסע' 9 לתצהירו מיום 17.12.2008 שהחוב הוא 21,559 ₪ בערכי קרן. סכום זה עומד בניגוד לאמור בסעיף 6 לכתב התביעה, כפי שצויין לעיל. בשני המקרים לא צויין מהו התאריך שיתרת החוב מתייחסת אליו.

ז'ולטי מפנה לכרטסת חשבונות שונה מזו שצורפה לתביעה (נספח ד' לתצהיר - כרטסת זו עדכנית ליום 22.07.2006 וכוללת עמלות החזר שיקים (5 במספר) בסך של 70 ₪).

ז'ולטי לא הצליח להסביר את יתרת החוב (ראה עדותו בעמ' 6 לפרוטוקול), במיוחד כאשר התייחס לשיק שחולל ולא הוצג, בנוסף לשיקים בהסדר פריסת החוב, כשמנגד אישר שהשיקים שנמסרו במסגרת פריסת החוב נועדו לפרוע את כלל יתרת החוב (סעיפים 10-11 לתצהיר הנ"ל).

הניסיון לאמת את האמור בסע' 12 לתצהירו, איננו מבהיר את יתרת החוב הנטענת: לגרסתו, ההסדר כלל חוב בגין 2 שיקיים שחוללו: 18,075 ₪ (השיק שלא הוצג) ו-23,195 (נספח ב' לתביעה).

אולם, כפי שעולה מחישוב אריתמטי שנערך גם בסעיף 12 עצמו - היתרה בגין 2 שיקים אלה היא: 41,270 ₪ בלבד. 10 שיקים בסך של 4,450 ₪ כל אחד, מהווים תשלום ביתר, שאינו מוסבר.

אף אם אביא בחשבון עמלת החזר שיק בסך של 14 ₪ לכל שיק במכפלת 7 שיקים שחוללו, לא יגיע החוב לסכום ההסדר.

מנגד, אין להתעלם מכך שהנתבעת מסרה לתובעתאת עשרת השיקים, ויש להניח כי נערכה התחשבנות בין הצדדים שלאורה הגיעו לסכום זה (ראו אף עדות אפנג'ר בתצהירו, שלא נסתרה).

אין מחלוקת כי מתוך 10 השיקים, חוללו חמישה מחמת מסירת הודעת חילול. משמע, יתרת החוב, לכאורה, היא 22,250 ₪ (למעלה מהסכום שתבעה התובעת), בצירוף עמלת החזרתם 70 ₪, ובסה"כ 22,320 ₪.

3.אספקת הטובין:

א.אליבא התובעת, הטובין המפורטים בחשבוניות נספח א' סופקו לנתבעת לשביעות רצונה. הראייה לכך היא מסירת שני השיקים שנועדו לפרוע את החוב נשוא החשבוניות אלה. כפי שציינתי, סכום החוב לפי החשבוניות נמוך מסכום השיקים. למען הדיוק, סכום אחד מהשיקים שחוללו, עולה על סכום החשבוניות.

עיון בכרטסת, נספח ג' לתביעה, מגלה כי בשעה שנמסר השיק ע"ס 23,195 ₪ יתרת החוב של הנתבעת אצל התובעת היתה 21,257 ₪ בלבד, כלומר: שיק זה נמסר לכיסוי יתרת החוב כפי שעמדה לאותה עת, ומעבר לכך.

מכאן, שלא ניתן לקשור את מסירת השיקים נשוא התביעה לחוב עפ"י החשבוניות נשוא התביעה.

ב.באותה מידה, השיקים שבהסדר נמסרו לכיסוי יתרת החוב שנוצרה עם חילול השיקים, ומעבר לכך. הראיה, כי לאחר שבוצע זיכוי בחשבון כתוצאה מחילולם - נוצרה יתרת זכות לנתבעת.

לפיכך, לא ניתן לקבל, מבחינה עובדתית, את טענת התובעת כי השיקים שחוללו, ולאחר מכן השיקים שבהסדר - נועדו לכסות את החוב נשוא החשבוניות.

ג.ומה חשיבותם של הדברים לענייננו?

לו ניתן היה להקביל את השיקים שבהסדר לשיקים שחוללו, ואת אלה לסכומי החשבוניות, היתה עומדת גרסת הנתבעת בעניין אספקת הטובין בספק, משום שעצם מסירת תשלום בגין הטובין, יש בה ללמד על קבלתם לשביעות רצונה.

ד.משלא ניתן לעשות כן, כאמור לעיל, מתחזקת גרסת הנתבעת כי השיקים נמסרו מפעם לפעם, ללא קשר ליתרת החוב הנובעת מן החשבוניות, כשחלק מסכומי השיקים נועד לפרוע יתרת חוב קיימת, וחלקם האחר נועד ליצור יתרת זכות לנתבעת אצל התובעת, לשם רכישת טובין בעתיד.

לפיכך, גרסת הנתבעת כי לא בחנה את אספקת הטובין בעת התשלום, ואין בתשלום כדי ללמד על שביעות רצונה מהטובין או אישור לקבלתם, מתיישבת עם ההתנהלות החשבונאית והכספית בין הצדדים.

ה.מבין עדי התובעת היחיד שיכול להצביע באופן ישיר על אספקת הטובין לנתבעת הוא הנהג רגב. לפי עדותו, נציג הנתבעת חתמו כאישור על קבלת הטובין אך הוא עצמו זיהה את כתב ידו רק על שתיים מבין 10 החשבונות נשוא התביעה (ח-ן 69431, עליה מופיעה הערה: "ללא בדיקה"; וח-ן 70576).

ו.העד הנ"ל ציין כי התובעת הפעילה בעת הרלוונטית 3 או 4 נהגים, אך התובעת בחרה להעיד רק אותו. לא עלה בידי התובעת להוכיח בראיות ישירות את אספקת הטובין לנתבעת, פרט לחשבוניות שזיהה רגב.

ז.מאידך, הנתבע 2 ציין שביטול השיקים נבע מן העובדה שהתובעת חייבה את הנתבעת במחירים גבוהים מן המוסכם (טענה זו לא פורטה כלל ועיקר). קבלת טובין פגומים (אף טענה זו לא פורטה כלל), ואי קבלת מלוא הטובין (טענה זו פורטה בחלקה). העד ציין 5 חשבוניות שהנתבעת כופרת באחריותה לתשלומן בסך כולל של 10,297 ₪. העד לא הסביר מדוע ניתנה הוראת ביטול ליתרת השיקים, כשהחשבוניות הנוספות אינן במחלוקת. יוזכר, כי הנתבעת לא פנתה לתובעת בענין אי תקינות החשבוניות, לא דרשה לקבל הודעות זיכוי (בגין טובין פגומים וכאלה שלא התקבלו) ולא עמדה על קבלת חשבוניות מתוקנות בשל תמחור שגוי. מכל מקום - לא נטען כך ולא הוצגה ראייה לכך.

יצויין כי אף הנתבעת לא העידה את מנהלי המחסן או הפקידה בדבר ההערות "ללא בדיקה" שנרשמו בחשבוניות, אך לא מצאתי הצדקה לזקוף זאת לחובת הנתבעת, משום שהנהג רגב אישר שזהו הרישום שהיה מקובל, בשעה שהטובין סופקו ללא בדיקה.

ח.במהלך החקירה הנגדית ניסה ב"כ התובעת לסתור את טענת הנתבעת כי השיקים נמסרו לפני בדיקת החשבוניות. הנתבע 2 לא יכול היה להשיב כיצד שיק שהוצג בפניו נמסר 3 חודשים לאחר מועד החשבונית האחרונה, אולם בשאלה שכוונה אליו היתה משום הטעיה, משום שהשיק לא נמסר במועד הנקוב לפרעונו אלא מספר חודשים לפני כן, כפי העולה מהכרטסת נספח ג' לתביעה. שם מופיע כי, קבלה זמנית בגין שיק זה נמסרה לנתבעת ביום 22.05.2005. משמע, מדובר בשיק לפירעון עתידי, שזמנו ארבעה חודשים לאחר מסירתו. כך גם השיק הראשון שחולל, ע"ס 13,075 ₪, נמסר ביום 20.03.2005 כפי העולה מן הרישום בכרטסת, לפרעון מאוחר ביום 30.06.2005.

הדברים מעידים כי הנתבעת מסרה, כפי הצהרותיה, שיקים לפרעון מאוחר, כשטענתה כי השיקים נמסרו לפני שנבדקו החשבוניות לא נסתרה והיא מתיישבת עם הראיות הנוספות.

ט.סיכומו של פרק זה - לאחר שבחנתי את הראיות כמפורט לעיל, עולה כי הנתבעת איננה כופרת במלוא התביעה ועליה לשלם לתובעת סך של 12,518 ₪, כפי העולה מן החשבוניות שצורפו לתביעה ואינן מוכחשות על ידה. סכום זה עליה לשלם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לפירעון המלא.

4.ערבות הנתבעים:

כפי האמור - חתימות הנתבעים 2 ו-3 על כתב הערבות מוכחשות על ידם שהנטל להוכיח כי הנתבעים 2 ו-3 חתמו על כתב הערבות היא על התובעת. לטעמי, התובעת לא עמדה בנטל זה, כמפורט להלן:

א.הנתבעים 2 ו-3 הכחישו שחתמו על כתב הערבות וגרסתם לא נסתרה בחקירה הנגדית.

ב.עד התובעת ממן, שהעיד כי השניים מסרו לידיו את כתב הערבות כשהוא חתום במשרדי התובעת, חזר בו מעדותו זו, כשמסר גרסה מאוחרת ומתוקנת, לפיה הגיע למשרדי הנתבעת על מנת להחתים את הנתבעים 2 ו-3 על כתב הערבות ביום 07.01.2004 והם חתמו עליו בפניו.

עדותו של ממן בבית המשפט לא תרמה להסרת הספק שהתעורר, עם מתן גרסאות הסותרות באופן מהותי האחת את השנייה, בפרט כאשר הכחשת החתימות על כתב הערבות ניתנה מיד בכתב ההגנה והיה ברור כי זו השאלה העיקרית במחלוקת.

הסתירה בעדות היא כפולה:

הסתירה הראשונה נוגעת למעמד החתימה, כאשר תחילה העיד שכתב הערבות נמסר לו חתום ולאחר מכן העיד שהשניים חתמו בפניו.

הסתירה השניה שנוגעת למיקום החתימה - תחילה העיד שכתב הערבות נחתם אצל התובעת ולאחר מכן העיד שהגיע למשרדי הנתבעת.

בחקירה הנגדית מסר העד ממן פרטים סותרים בדבר אופן עריכת תצהירו הראשון. העדות אינה מתיישבת עם ההגיון בעניין זה:

תחילה טען שבאותו מעמד נשאל ע"י ב"כ התובעת שאלות, ואז המציא לו תצהיר מודפס עליו חתם. אח"כ שינה גרסתו והשיב כי השאלות נשאלו טלפונית. רק כשהוצגה בפניו אפשרות שעורך הדין תיקן אותו, השיב בחיוב. דהיינו - תיקון הגרסה לא בא מן העד, אלא ב"כ התובעת הנחה אותו בדבר תיקון התצהיר. לאחר מכן שוב שינה את גרסתו וטען כי הוא עצמו הסב את תשומת לב עורך הדין, בו ביום טלפונית. גרסה זו הוצגה רק לאחר שהתברר לעד בחקירתו כי תצהירו המתוקן הוגש לאחר הגשת תצהירי הנתבעים.

סבורני כי לעדות מסוג זה לא ניתן לייחס משקל, בפרט כאשר נטל הראייה על התובעת להוכיח את אמיתות החתימות. לא ניתן לקבוע כראיה פוזיטיבית שהנתבעים 2 ו-3 חתמו בפניו של ממן על כתב הערבות, כפי שהעיד, שכן לא ניתן ליתן בעדותו כל אמון. אמנם העד כבר אינו עובד התובעת ולכאורה הוא עד אובייקטיבי, אך עדותו רצופה סתירות, שלא באו על פתרונן בחקירתו הנגדית, שאף הוסיפה לקעקע את מהימנות לגרסתו הכפולה. שוכנעתי כי תיקון התצהיר נועד להתמודד עם הכחשת הנתבעים את מעמד החתימה כביכול, כפי שתיאר העד בתצהירו הראשון.

שוכנעתי כי התיקון לא בא ביוזמתו של העד, וכי התיקון לא נעשה בו ביום שחתם על התצהיר הראשון, שאם כך היה – בוודאי היה מוגש מראש התצהיר המתוקן.

בסיכומם של דברים, מבלי להתייחס כלל לעדות המומחה (התומכת בגרסת הנתבעים) ומאחר ולא ראיתי צורך לדון במשקלה לנוכח חקירתו הנגדית של המומחה, ואף אם הייתי מוצאת שלא ליתן לה משקל כלל, דעתי היא כמבואר לעיל, כי לא עלה בידי התובעת להרים את נטל השכנוע שהחתימות על כתב הערבות חתימות הנתבעים 2 ו-3 הן.

ג.על זאת יש להוסיף, שלא עלה בידי התובעת להציג את כתב הערבות המקורי. לא ניתן "להעלמותו" של מסמך מהותי זה הסבר להניח את הדעת.

בסיכומו של פרק זה, התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3 על יסוד ערבותם, נדחית.

ניתנה היום, ח' אדר תש"ע, 22 פברואר 2010, בהעדר.

לאתר זמיר גרפולוגים, זמיר סיון גרפולוגיה משפטית