גרפולוגיה בישראל קצת היסטוריה

 הקדמה

באוגוסט שנת 2000  יזמנו "בזמיר גרפולוגים" מפגשים עם כמה גרפולוגים פעילים בשטח במטרה להוציא מסמך או ספר על התפתחות התחום בישראל במחצית השנייה של המאה העשרים, אלו שהסכימו להשתתף כ10 גרפולוגים, נשאלו 5 שאלות ראשוניות וניתן להם להוסיף ככל העולה על דעתם, החומר הוקלט ונדפס ונמצא בזמיר גרפולוגים, אבל כבר באיסוף החומר התלבטנו האם לתת לו פירסום נוסף , שקלנו את חילוקי הדעות שנתגלו, ובהיותנו מודעים גם   למריבות שהיו בעבר, ולמתח שעדיין קיים היה בין הגרפולוגים לבין עצמם גנזנו את הראיונות.

רובם של המרואיינים דווקא הסכימו שנפרסם את הראיונות  כפי שהיו, בלא צנזורה, אחד בלבד התנה שלפני כל פירסום בספר  נבקש את אישורו בכתב. בסקירה זו הנכתבת עכשיו תהיה  חשיפה מאוד מצונזרת של האמירות בראיונות, אבל נצטט (לא תמיד עם שם המרואיין) אמירות הנותנות תמונה היסטורית של ההתרחשויות, וננסה להסביר כיצד הפך העיסוק בגרפולוגיה ובעיקר זו התעסוקתית לכלי כה חשוב ומסייע בקבלת החלטות בישראל כפי שהוא היום.

החל משנות החמישים החל השימוש בגרפולוגיה להיכנס ככלי נוסף בבחירה ומיון מועמדים הן לעבודה הן לחברות בקיבוצים, והן ואולי בעיקר ככלי לייעוץ אישי. אך השימוש היה מאוד מוגבל בישראל, גם המכונים היו בראשית דרכם, בשנות השבעים המאוחרות כבר היו בארץ מספר אנשים צעירים שעסקו כל אחד בפינתו בחשיבה רצינית יותר על קידום הגרפולוגיה על הגברת שימושיה, רובם מתוך צורך אישי , סקרנות וגם חיפוש עיסוק ופרנסה אישיים.

הגרפולוג אליהו בן טובים מתאר את המציאות בשנות השבעים (של המאה העשרים בישראל) כך:

"כשאני התחלתי, אודם היה ידוע כמי שכתב ספר אחד "כתב יד ואישיות" ספר טוב דרך אגב.והיה פוקורני שכבר היה זקן והיה אולמן שלא ראיתי אותו ולא שמעתי עליו הרבה,ידעתי שיש אחד כזה "יקה" זקן והיה דוקטור נפתלי , גם "יקה" זה מעניין שלושה יקים. יוגב שהיה תלמיד של פוקורני והיתה חוה רצון ורות צוקר אני ביקשתי מכמה מהם ללמד אותי אבל אף אחד מהם לא הסכים".(סוף ציטוט,) מילים אחרות פעלה קבוצה מצומצמת די הומוגנית ומאוד לא מפרגנת בלשון המעטה.  

נראה לי שאנחנו הקבוצה הצעירה הבאנו רוח אחרת, ראינו כל אחד בדרכו את האופציות הקיימות בכלי המשוכלל הזה הנקרא גרפולוג ,וכבר זיהנו אנשים צעירים מאיתנו שילכו בדרך, ונראה לי שיותר "פירגנו" להם מאשר פירגנו לנו, אם כי עימותים וחילוקי דעות היו גם בינינו. עיקר החשיבה היתה להתארגן לרכז כוחות ולהביא למודעות את היכולות שלנו. יש לזכור שהיתה מציאות של הרבה פרוטקציה, שייכות פוליטית וקביעות בעבודה. כישורים , דמיון , ואינטואיציה, הרבה פחות נחשבו והוערכו, אנחנו אולי הבנו שחברה מודרנית תשנה את התמונה הקיימת ואנחנו נהיה משמעותיים בשינוי הזה מה שאכן קרה בהמשך.  

הגרפולוג יגאל וורדי רואה את הדברים כך:

"ואז נפגשנו ב75, 76,ניסינו להקים את האגודה הראשונה, במקביל נפתלי ניסה להקים את האגודה הקטנה שלו, ואז התחיל פה דבר מרתק (בישראל) זה חשוב מאוד למי שחושב שהוא אחד בעולם, ועוצר כל התפתחות. ברגע שיש קבוצה של אנשים מתחילה להיות דינאמיקה,מריבות אהבות , העברת מידע,האגודה של נפתלי, האגודה של אבי וויס, החלה דינאמיקה של העברת מידע, נוצר מידע "ישראלי". סוף ציטוט.

 קבוצה שאליה אני משתייך החלה דרכה בהקמת האגודה,אך מצאה עצמה בסוף דבר מחוץ לחברות באגודה כל שהיא, נראה שדווקא קבוצה היתה מהיותר מעורבות במשק ובחברה הישראלית וכן בקשר עם מכונים ישומיים,  כגון פילת (אתם אני עבדתי כ25 שנה בערך) מכון אדם, שפי קינן ועוד, שיתוף הפעולה הזה הוא תוך כדי תחרות ועל הדינאמיקה שלו במאמר נוסף. בקבוצה הלא משוייכת לאגודות חברי שכנראה בחרו שלא לעסוק בפוליטיקה אליהו בן טובים, חנה קורן,ועוד, דווקא אנו שיתפתנו אחד את השני בידע ובנסיון  הנצבר , מתוך תחושה של חברים לדרך, כולנו טיפחנו דור צעיר המוכיח את יכולתו ומקדם את התחום גם כיום.

משנת 2000 ועד היום חלו עוד התפתחויות שונות שעדיין אין י פרספקטיבה מספיקה להעריך את חשיבותן, "זמיר גרפולוגים " היא קבוצה פעילה העוסקת גם בגרפולוגיה משפטית באופן שוטף, אני אישית פחות מעורב בפוליטיקה העכשווית, אך יש לי תחושה שיש פעילות בשטח, רעיונות חדשים, מאבקים חדשים, הגרפולוגיה היא תחום חי ומתפתח.